שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התחריט שמציג את היופי של המלנכוליה

המלנכוליה היא תו הכר של הציביליזציה שלנו. זוהי מגיפה. אבל בתחריט של דירר היא אינה מכוערת, אלא צעירה, מוכשרת וחכמה, עם שמץ חיוך בזווית הפה

יונתן הירשפלד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יונתן הירשפלד

אנחנו שרויים במלנכוליה. המלנכוליה היא לנפש מה שהסרטן הוא לגוף בשביל האדם המערבי. מדי בוקר אנחנו קמים, שטף הערות שפורץ מבעד לסכר השינה המנופץ מציף אותנו בקדרות לאה ואנחנו שואלים את עצמנו לאן נוליך את המלנכוליה שלנו היום. ואם לא אנחנו, אז האדם במיטה לידנו, או השכן.

המלנכוליה היא תו הכר של הציביליזיה שלנו. זוהי מגיפה. אין לך אלא להביט לשנייה אחת ב-MTV או בערוץ האופנה או ביובל המבולבל או באחד מערוצי הילדים המהבהבים ולחוש את העצב המר של החיפוי המאני על דפרסיה. ישנה טענה מפורסמת אצל קאנט כי האושר לעולם אינו שלם אם אינו מלווה בתחושה שאנחנו ראויים לו. וכך, כל רגע נעים בחיים מלווה באשמה. ואכן, אנחנו במערב רדופי אשמה על השפע שלנו ולא יכולים ליהנות ממנו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ