העבודות הנהדרות-נוראות של גדעון גכטמן

מילדות, בשל פגם בלב, הזנחה ושלל סיבוכים, המוות היה לגכטמן כצל, ומהרגע שבו "נולד" כאמן, הוא עשה בו, במוות, שימוש כחומר, כמושג, כמסגרת רעיונית

גלעד מלצר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלעד מלצר

גדעון גכטמן: 2006-1942

אוצרת ועורכת: איה מירון. הוצאת מוזיאון ישראל, 237 עמ'

הגעתי למוזיאון ישראל ביום האחרון לתצוגה של אחת ההשאלות המרהיבות ביותר שאי פעם נחתו כאן - תמשיח הקיר הגדול "הבשורה" שצייר בוטיצ'לי, ושהועבר (השד יודע איך) ממקומו הקבוע במוזיאון אופיצי בפירנצה. הפרסקו הענק (יותר מחמישה מטרים וחצי אורכו), אשר הוצב במקור מעל הכניסה לבית החולים לילדים בפירנצה, מתאר את הרגע שהמלאך גבריאל מבשר למריה על הריונה. האשה עצמה הופרעה משגרת יומה ונמצאת בחלל רגיל, ביתי, כפי שדימיינו אותו אמני הרנסנס, אבל קרני האור שמפלחות את התמונה בקו אלכסוני יורד מבטיחות באופן ויזואלי את שהמלאך מבטיח במלותיו: בנך הוא מתת אל. אך כדי שתוכר הייחודיות, האלוהיות שלו־שבו, עליו למות. הוא, התינוק שעדיין לא נולד, יחיה וימות כאחד האדם, ואז יבין מי שיבין שחי כבן האלוהים, כנצחי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ