מוּגבלוּת האמת של אמנון דנקנר

במלאות שנה למותו, הגיעה העת לגלות דברים שכתב לי, השופכים אור על דמותו, חוסר יכולתו לפרגן ונטייתו להעדיף "סיפור טוב" על האמת הצרופה

דוד אדלר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים107
דוד אדלר

מלאה שנה למותו של אמנון דנקנר, שהיה אחת הדמויות הצבעוניות והשנויות במחלוקת בנוף התקשורת והספרות של ארבעת העשורים האחרונים. מעטים חולקים על כך שהיה ברוך כישרונות ועל רוחב ידיעותיו. רבים נטרו לו ועדיין נוטרים לו טינה, והיו שלא יכלו לאצור את משטמתם בשעת מותו ואמרו, או כתבו, דברים בגנותו. הוא היה מודע היטב ליחס העוין של הסביבה כלפיו, כפי שהעיד בכנות במכתבו אלי לאחר שהתפרסם הרומאן שלו, "ימיו ולילותיו של הדודה אווה". הופתעתי מכנותו בעניין זה, ויותר מכך מנועזותו בהתייחסותו לתחומים שלכאורה היה אמור להתרחק מהם כמו מאש: "בגידה,... טבעו של זיכרון, היכולת להשתנות, המוגבלות הממארת של האמת", אף שנאמרו, לכאורה, בהקשר שהוא בעיקרו ספרותי.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ