סיפור הצלה של יהודים בבולגריה כפי שסיפר לי אבי

"ומה יש בפולניה, ידעתם? לא. אולי אלה שהיו בהנהגה הציונית ידעו, אבל הם לא היו מעוניינים לספר. למה דחו את המשלוח? אחרי שחזרנו, לאט לאט נודע"

שלמה אלבלך, נגה אלבלך
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלמה אלבלך, נגה אלבלך

ב-9 במארס 43, בחצות, באו שני שוטרים ושני בלשי משטרה בולגרים ונתנו הוראה להכין צרור בגדים במזוודה או בסדין, לא יותר מעשרה קילוגרם לאדם, לצורך העברה לעיר אחרת.
איזו?
לא אמרו. אמרו עיר אחרת. ובינתיים הסתכלו על הדירה.
אמא שלי לא ידעה מה לעשות, כמה תחתונים לקחת מהארון, כמה חולצות.
והבָּלָבָּיית שלנו, בעל הדירה, היה קצין בדימוס של הצבא הבולגרי, מורה ופטריוט גדול, והוא רצה לדבר אתנו. הוא גר בקומה ראשונה, אנחנו בשנייה, והוא עלה למעלה אבל השוטרים לא נתנו לו להיכנס. הם אמרו, "אנחנו משגיחים עליהם." והוא אמר, "אני יום יום משגיח, אני לא צריך אתכם, הם לא עושים שום דבר נגד המדינה". בעל הדירה היה עם אבא שלי במלחמת העולם הראשונה, הם היו באותה אוגדה, דיביזיה, חטיבה, משהו כזה. והבָּלָבָּיית אמר לשוטרים, "אני אקח לכם את החרב אם לא תיתנו לי לדבר אתם". אז בסוף הם נכנעו ונתנו לו להיכנס.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ