קפקא וכוחו של המשפט שאינו נגמר

בהצגה בישראל ובתערוכה בגרמניה הופכים כתבי קפקא מושא להצגה שבעצם אינה מציגה דבר אלא חושפת מצבי הביניים של השפה והטקסט

גלילי שחר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גלילי שחר

את דמויותיו של פרנץ קפקא אי־אפשר כידוע לראות. אפשר כמובן לצייר את גיבוריו, להציגם, להעלותם על הבמה, לשחק עמם או לעשות עליהם סרט, אך מה שנראה אז על המסך או על הבמה שוב אינו "דמות של קפקא". הדמות של קפקא נעשית מה שהיא גם הודות לסרבנותה להיראות; כלומר, היא תלויה לגמרי ביכולתה לזחול ולנוס מתחומה של מראית העין. לכן תיאטרון המקבל עליו משימה זו, להציג דבר מה מן הטקסטים של קפקא (והרי קפקא הותיר לנו בעיקר "כתבים" - מפוזרים, קטועים), מסכן לכאורה את עצמו. הוא פוסק להיות תיאטרון במובן המקובל של הדבר, הוא פוסק "להציג". תחת זאת נפתחות בו אפשרויות חדשות של נוכחות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ