יצחק לאור
יצחק לאור

"אליאס, אוי, אליאס", ערב מערכונים ושירים מאת חנוך לוין, בביצוע ליליאן ברטו, מוני מושונוב, דרור קרן.

תכופות תוקפים אותי געגועים עזים לחנוך לוין. אני יודע, צריך הייתי לעזוב את זה. הוא לא ישוב, אף שמדי פעם, בחלומות, הוא חוזר, ואומר שבא רק לזמן קצוב. אני גם יודע שאיני לבד, שחברים אחרים שלו, קרובים יותר וקרובים פחות, מתגעגעים, כאילו היו ילדיו. לכן מדי פעם פוקדת אותי תחושה עמומה שיש כבר שני חנוך לוין, זה שהכרתי, וזה שנהפך למוצג תרבותי, רחוק מאוד ממה שהיה־לעצמו וגם לאמנים שעבדו אתו. על כן האושר הגדול שהיה לי בהצגת הרוויו "אליאס, אוי, אליאס". ערב קומי מלא חום. זה לא לוין של צוותא משנות השבעים, כשגם מעשה האמנות בתיאטרון משמעו היה התרסה. זה מבחר מאוד ידידותי ומענג. אנשים יוצאים ממנו ומרחפים מעל פני הקרקע.

תגיות: