בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקורבן האולטימטיבי של ביקורת האמנות הפוסט-מודרנית

באמצעות הפמיניזם ואדוארד סעיד אפשר להוקיע את הצייר ז'אן ליאון ז'רום כשוביניסט ואוריינטליסט. אבל לא רק שזה קל מדי, זה גם שגוי ולא משתלם

7תגובות

ז'אן ליאון ז'רום, מיכלאנג'לו מראה לתלמיד את הטורסו מבלוודרה (1849) הציור הזה רווי בהומו־ארוטיקה. הנער הצעיר, שחמוקיו מובלטים על ידי הטייץ בפסי ורוד ולבן, נוגע בידיו הענוגות באצבעותיו הנוקשות הארוכות של מיכלאנג'לו. ההתרחשות כולה מטילה צל על מבושיו השבורים של הפסל. הצייר רוצה שנחשוב על הומו־ארוטיקה, אבל גם על האי־אפשרות של סקס ועל הסירוס, המסומלים באברי המין החסרים של הפסל, בזיקנה של המאסטרו ובתום של הנער. תחושה של חידלון עומדת באוויר. תשוקה שבאה מהמין אבל לא תסופק במסגרת של המין. אה כן, והדבר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו