לנסוע לקיבוץ עינת ולחזור שבעים שנה לאחור

כשנסעתי עם בתי לפתיחת התערוכה "שאלה של מקום", הייתי נרגשת. הדרך שמובילה מפתח תקוה לגבעת השלושה כתבה סימנים רבים בחיי

רות אלמוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אלמוג

לפעמים החיים מגישים לאדם שלל צירופי מקרים כמו טס של מגדנות. כזאת אירע לי באחרונה, כשנסעתי עם בתי הצעירה לפתיחת תערוכה קבוצתית, שכותרתה היתה "שאלה של מקום". התערוכה הוצגה בבית דרור בקיבוץ עינת. אצרה אותה בת הקיבוץ זהרה כהן־אליאס.

הייתי נרגשת. מעולם לא הייתי בקיבוץ עינת עצמו, הגם שהייתי פעמיים בבית הקברות שלו, כשהובאו שם לקבורה ידידי, יורם ברונובסקי ודן צלקה. אבל היה לי קשר עמוק לגבעת השלושה, הקיבוץ הגרעיני שממנו התפצל עינת. לנסוע לגבעת השלושה היה כמו לחזור כשבעים שנה לאחור. חשבתי על הדרך המובילה מרחוב שטמפפר שבפתח תקוה לצומת סגולה, ומשם ימינה לשכונת ביילינסון והלאה משם לווילהלמה, או ישר וקדימה לראש העין והלאה משם לקיבוצים, או שמאלה לבית העלמין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ