בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לנסוע לקיבוץ עינת ולחזור שבעים שנה לאחור

כשנסעתי עם בתי לפתיחת התערוכה "שאלה של מקום", הייתי נרגשת. הדרך שמובילה מפתח תקוה לגבעת השלושה כתבה סימנים רבים בחיי

7תגובות

לפעמים החיים מגישים לאדם שלל צירופי מקרים כמו טס של מגדנות. כזאת אירע לי באחרונה, כשנסעתי עם בתי הצעירה לפתיחת תערוכה קבוצתית, שכותרתה היתה "שאלה של מקום". התערוכה הוצגה בבית דרור בקיבוץ עינת. אצרה אותה בת הקיבוץ זהרה כהן־אליאס. הייתי נרגשת. מעולם לא הייתי בקיבוץ עינת עצמו, הגם שהייתי פעמיים בבית הקברות שלו, כשהובאו שם לקבורה ידידי, יורם ברונובסקי ודן צלקה. אבל היה לי קשר עמוק לגבעת השלושה, הקיבוץ הגרעיני שממנו התפצל עינת. לנסוע לגבעת השלושה היה כמו לחזור כשבעים שנה לאחור. חשבתי על הדרך...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו