בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איזו חוויה משותפת לנו ולאדם הקדמון

הביטו נא באבן יפהפייה זו. אבן בת מאתיים אלף שנה. עתיקה מכל הדתות שלנו. מכל התרבויות שלנו. מכל השפות שלנו. ובכל זאת יופיה פונה אלינו

21תגובות

באופן פרדוקסלי, מכל תפישות האמנות, דווקא ״התיאוריה המוסדית״, שטוענת שלאמנות אין מהות והיא כל מה שמוסדות האמנות (בתי ספר, אספנים, כתבי עת, היסטוריונים, טורים בעיתון, גלריות ומוזיאונים) מכירים בו ככזה, דווקא תפישה זו היא הכי אירופוצנטרית. שכן, רק למערב יש מוסדות כאלה באופן היסטורי, ורק המערב מכיר באופן היסטורי בשיח אמנות מוסדי. יוצא שאמנם כל התרבויות עושות דימויים, אבל רק המערב עושה אמנות. הוא יכול, בכוח התיאוריה המוסדית לנכס ולהציג במוזיאון שלו גם מסיכה אפריקאית - אבל זו תהיה אמנות רק במסגרת...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו