איזו חוויה משותפת לנו ולאדם הקדמון

הביטו נא באבן יפהפייה זו. אבן בת מאתיים אלף שנה. עתיקה מכל הדתות שלנו. מכל התרבויות שלנו. מכל השפות שלנו. ובכל זאת יופיה פונה אלינו

יונתן הירשפלד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יונתן הירשפלד

באופן פרדוקסלי, מכל תפישות האמנות, דווקא ״התיאוריה המוסדית״, שטוענת שלאמנות אין מהות והיא כל מה שמוסדות האמנות (בתי ספר, אספנים, כתבי עת, היסטוריונים, טורים בעיתון, גלריות ומוזיאונים) מכירים בו ככזה, דווקא תפישה זו היא הכי אירופוצנטרית. שכן, רק למערב יש מוסדות כאלה באופן היסטורי, ורק המערב מכיר באופן היסטורי בשיח אמנות מוסדי. יוצא שאמנם כל התרבויות עושות דימויים, אבל רק המערב עושה אמנות. הוא יכול, בכוח התיאוריה המוסדית לנכס ולהציג במוזיאון שלו גם מסיכה אפריקאית - אבל זו תהיה אמנות רק במסגרת ההמשגה והכוח המוסדי של המערב. בעצם, התיאוריה המוסדית של האמנות היא פרקטיקה אלימה של קולוניאליזם תרבותי במסווה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ