בדרך לאורתז, מצאתי את עצמי נעצר בצד הדרך ובוכה
המגישה ברדיו אמרה: "בכל מקום בעולם המוסיקה של בטהובן מסמלת את חירות האדם". ואני, אולי בהשפעת המשורר פרנסס ז'ם, נזכרתי באמי. פרק שני
אורתֶז, חבל הפירנאים, סוף יולי >> לחצו כאן לפרק הראשון העיר נסגרת עם רדת החשכה. אף לא חנות פתוחה ולא בית קפה או מסעדה. אך היא נפתחת פנימה, אל תוך הבתים המוארים באור כהה. בתים ישנים שדייריהם חיים בדו־קיום עם הקירות החוצצים בין חללי הבית, הדלתות החורקות, הרצפה הנאנחת מעץ והרהיטים הישנים. יושבים לאכול ארוחת ערב בין קירות שתלויות עליהם צלחות, שהיו מתנות או ירושות מסבתא, ואין זוכרים מאין הן. ביתו של דוקטור מוריס לאבאט, המכהן היום כגזבר של אגודת פרנסיס ז'ם באורתֶז, צמוד למרפאה הכירורגית...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר