האם למדעי הרוח יש עוד מקום במרחב הציבורי

כדי להשיב למדעי הרוח את תפקידם המקורי כגורם חינוכי, מציע הספר "משבר מדעי הרוח" שקודם כל נחזור בנו מהיומרה שלימודים אלה הם מדע

רות פיין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות פיין

משבר מדעי הרוח, מאת יואב רינון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2014, 124 עמודים

אחדים משיעורַי בחוג ללימודים רומאניים ולטינו־אמריקאיים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית מוקדשים לנובלה "כרוניקה של מוות ידוע מראש", מאת הסופר הקולומביאני המנוח גבריאל גרסיה מרקס. בעיני זו יצירתו המושלמת ביותר. במרכז הדיון עומדת אחריות קולקטיבית של ציבור שלם דומם, שמחוסר רצון או מאדישות אינו מצליח למנוע רצח ידוע מראש. יש בנובלה רב־קוליות קיצונית מצד אחד, ושקט סמוי ואובדן הקול האינדיבידואלי מצד אחר. כל אלה מובילים לתעלומה המרכזית, שבסופו של דבר מצטמצמת לשאלה איך מוות כל כך ידוע מראש היה בלתי נמנע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ