מדוע הקהל נדהם בהצגה "אלקטרה"

בין אם הצופים הכירו את המיתוס, או ראו פעם גירסה מהגירסאות של המחזה העתיק הזה, הם ישבו מזועזעים מול ההצגה היפהפייה בתיאטרון הקאמרי

יצחק לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יצחק לאור

אלקטרה, מאת סופוקלס, תירגם מיוונית אהרן שבתאי, בימוי: כפיר אזולאי, תפאורה ותלבושות: פוליננה אדמוב, תאורה: קרן גרנק, מוסיקה: אלדד לידור, ניהול מוסיקלי: אלעד אדר, וידאו ארט: יואב כהן

פעמיים הלכתי ל"אלקטרה" בתיאטרון הקאמרי. נפעמתי פעמיים. הקהל ישב הלום, גם מהטקסט הנפלא שתירגם אהרן שבתאי ולא "עוּבַּד", גם מן העובדה שלא טרחו לעשותו "ידידותי", וכמובן - המשחק. ובין אם הצופים הכירו את המיתוס, או ראו אי־פעם גירסה מהגירסאות של המחזה העתיק הזה, הם ישבו מזועזעים מול ההצגה היפהפייה שביים כפיר אזולאי. בפעם הראשונה ראיתי את ההצגה, כשדיבורי הנקם היו באוויר - בין החטיפה לפלישה - ונשמעו כאילו הם עניין למתנחלים ולממשלה ("לא לנו"). בפעם השנייה ניכרה הזוועה שבנקם בעיניים הפעורות באולם. לא, לא היה זה קהל של "מתוודעים" לחטא הנקם, אלא צופים ישראלים.