מדוע הקשרים שהכי חשובים לנו הם אלה שהכי פוצעים

ב"קשרים חבולים" דן הפסיכואנליטיקאי מייקל אייגן באחד הכשלים העומדים בבסיסו של כל קשר אנושי ואומר לנו שאיך שלא נסתכל על זה, אנחנו במלכוד

אירי ריקין
אירי ריקין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים7
אירי ריקין
אירי ריקין

קשרים חבולים

מייקל אייגן. תירגמו מאנגלית: עמית פכלר ואודי הררי. הוצאת כרמל, 279 עמודים, 89 שקלים

התנהגות אנושית היא ללא ספק חידה. הצלחנו אמנם לפצח רבים מסודות הבריאה, הטבע והיקום, אבל לעצמנו אנחנו עדיין תעלומה. אנחנו לא יודעים למה אנחנו עושים דברים: אוהבים או רוצחים (לפעמים אותו אדם), מקנאים, מתביישים, מזיקים לעצמנו, פוגעים בזולת, בוכים משיר או משליכים אבן על זכוכית. אולי בשל כך אנו זקוקים לגבולות באופן כה נואש, אלא שכל גבול בין נורמלי למשוגע הוא פיקציה שרירותית. מ”תולדות השיגעון בעידן התבונה” של פוקו למדנו כי לכל דור ודור יש חריגים משלו, שבאמצעותם אנו יוצרים לרווחתנו את פרופיל ה”אדם הנכון” - שחלילה לא נשתגע גם אנחנו מהיעדר גבולות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ