ביקור מחודש בפילוסופיה של ישעיהו ליבוביץ

הפילוסוף, שהלך לעולמו לפני 20 שנה, קנה לעצמו מעמד כמו נבואי בשעה שהתייצב, באומץ וביושר, לפעמים לבדו, בתוכחה, מול הקונצנזוס

יוסי זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי זיו

ישעיהו ליבוביץ, שמת לפני עשרים שנה, בשנת 1994, השפיע השפעה עמוקה על רבים וטובים בשני הדורות האחרונים בארץ. אפשר לומר שרבים הם "מורעלי ליבוביץ" - לחיוב ולשלילה. מוטת השפעתו היתה רחבה מאוד, והיא חלה על תפישת עולמנו המוסרית, הפוליטית, הפילוסופית, המדעית והדתית. כה עזה היתה השפעתו עד שאתיאיסטים גמורים, חילונים להכעיס, בועלי נידות וזוללי טריפות ולהפך, מצאו את עצמם מתווכחים לא פעם בלהט על עבודת אלוהים "לשמה ושלא לשמה", ועל מצוות תפילה ועל נבואה ועל מצוות יישוב הארץ, לפי הרמב"ם והרמב"ן ועוד ועוד. והדיוטות גמורים היו דשים ב"בעיה הפסיכופיסית", שהיתה חביבה כל כך על ליבוביץ, או על מדע וערכים, או על התפתחות ותורשה ושאלות מטאפיסיות אחרות (דומני שאין עוד תופעה כזאת בשום מקום אחר בעולם). ורבים התווכחו בלהט על הסירוב לשרת בשטחים ובלבנון, והיו אפילו כאלה שסירבו בגלל השפעתו של ליבוביץ והיו מצטטים את דבריו להצדקת מעשיהם, כמו שמצטטים כתבי קודש. וקהל המושפעים הגדול והמגוון מייצג את כל הקשת הפוליטית מיצחק לאור ועד יובל שטייניץ וכל מה שביניהם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ