היום שבו שמעון אדף רצה להיות סופר

האם יש יום אחד כזה, או רגע מסוים, שבו אדם רוצה להיות סופר? מדור שבועי באתר "הארץ" מחזיר סופרים אל ההארה הנדירה ההיא

שמעון אדף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמעון אדף

במידה רבה אני מתקשה לכנות את עצמי סופר, ולא מפאת צניעות, חלילה, אלא משום שנדמה שאני מצוי בעיצומו של גלגול שאינו חדל וסופו מי ישורנו, תהליך של היעשות לסופר, של התוודעות לשאלות הכרוכות ביחס מסוים אל המלים, אל הכתיבה. אני יכול להעיד אם כן על כמה תחנות בדרך, ציונים של התבהרות.

רקימת עלילות היתה לי טבע שני במרוצת הילדות. סיפרתי סיפורים לאחי הצעירים. אני חושש שלא היתה בהם מקוריות גדולה. הם נשענו על תבניות שאולות. נערים ונערות שזוכים בכוחות מופלאים ובתושייה רבה מתירים סבכים בינלאומיים, מצילים את סביבתם. מובן שזכורה לי הציפייה של אחי בין פרק לפרק, ההתרגשות של השיבה לעולמות שפקדו אותי ללא הרף בשעות העֵרות. ומובן שהן לא נעלמו ממני כקורא. אבל כיוצר, בשנות ההתבגרות, הן הפכו לי זרות. גם היום אני לא מסוגל לשער את הסיבות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ