בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום שבו גיל הראבן רצתה להיות סופרת

האם יש יום אחד כזה, או רגע מסוים, שבו אדם רוצה להיות סופר? מדור שבועי באתר "הארץ" מחזיר סופרים אל ההארה הנדירה ההיא

9תגובות

כתיבה היא מקצוע, אך אין זה מקצוע שאפשר לבחור בו כדרך שבוחרים במקצועות אחרים. במבט מרחוק על ילדותי ועל נעורי אני יכולה אולי לזהות סימנים מקדימים: התמכרות כבדה לקריאה, צורך עז להכניס כל חוויה לתבנית סיפורית, חיפוש כפייתי אחר מלים, ותחושה חוזרת של מיאוס כלפי המלים שנמצאו לי. כילדה נחשבתי ל"מוכשרת". מורים שיבחו חיבורים שהגשתי, ואני ידעתי בבירור שהם אינם משובחים. "שמשון העיוור", "בת יפתח", "ירושלים שלי" - חיבורי שפעו רגשות ענוגים, ובלבי הבנתי שהם שופעים זיוף. בדיעבד אני מסוגלת לזכור את החיבורים האלה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו