היום שבו נעה ידלין רצתה להיות סופרת

האם יש יום אחד כזה, או רגע מסוים, שבו אדם רוצה להיות סופר? מדור שבועי באתר "הארץ" מחזיר סופרים אל ההארה הנדירה ההיא

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעה ידלין

בחורף אלפיים ומשהו נסעתי לחו"ל מטעם העיתון שבו עבדתי אז עם איש עסקים אחד, לא משנה מאיזו תספורת. הוא נסע כדי לפקח על צילומי פרסומת לאחד ממוצריו, ואני נשלחתי - על תקן צ'ופר - להתלוות לצילומים, לראיין אותו בין לבין, ולספק מה שמכונה "כתבת צבע".

איש העסקים התחזק באותם ימים בכל האמור בתורת הנסתר, והתגלה חיש מהר כדוגמה מאלפת במיוחד לשילוב הנפוץ בין כסף לרוחניות. ברקע שודרו בלוּפ קטעים מן ההשקה של ליין מוצרים אחר שבבעלותו - נשים בלבוש מינימלי משתלשלות כנברשות מן התקרה וממזמזות מכשירי חשמל, והוא סיפר לי על הפרויקט החדש שלו, ספר שהוא שוקד עליו, "תכלית האנושות". הוא הִרבה לצטט ממשנתו של "הבודהה", וכך למדתי, למשל, שהבודהה הִרבה לדבר על ה"רפיוטיישן" ועל מקומו בחייו של אדם. כששאלתי שאלות, היסה אותי; כששוחחתי עם חברתו עולת הימים, הרחיק אותי; וכשראה אותי נפנית אל המחברת לרשום תקלות קטנות בצילומים, פכים זעירים שיצילו אולי את המאמר, הזכיר לי שהוא מיודד עם המו"ל; על זה הבודהה לא אמר שום דבר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ