בעיני רוחי אבא היה סוג של אינסוף

אבי מת בשני לפנות בוקר ואמי מתה בשני לפנות בוקר, מקדימה אותו בכמה שנים. כשהם מונחים זה לצד זו בבית הקברות של כנרת, המרחק הזה נמוג

ענר שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ענר שלו

אבא מת ביום שני לפנות בוקר ואמא מתה ביום שני לפנות בוקר. היא הקדימה אותו בארבע וחצי שנים, אבל עכשיו, כשהם מונחים זה לצד זו בבית הקברות של כנרת, המרחק הזה נמוג, וכל ימי שני מתמזגים ליום מקולל אחד, שכבר בסיפור הבריאה לא נאמר בו כי טוב.

האם כיוון מותו לזמן מותה, או שמא זהו צירוף מקרים גרידא? צירופי מקרים תמיד ריתקו את אבא והוא ייחס להם משמעות, כוונה, תכלית, ייעוד. הם היוו שפה, לעתים אפילו פקודת מבצע, והוא ידע לקרוא אותן והלך בעקבותיהן. גם פגישתו הראשונה עם אמא היתה תוצר של צירוף מקרים נדיר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ