בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני רוחי אבא היה סוג של אינסוף

אבי מת בשני לפנות בוקר ואמי מתה בשני לפנות בוקר, מקדימה אותו בכמה שנים. כשהם מונחים זה לצד זו בבית הקברות של כנרת, המרחק הזה נמוג

תגובות

אבא מת ביום שני לפנות בוקר ואמא מתה ביום שני לפנות בוקר. היא הקדימה אותו בארבע וחצי שנים, אבל עכשיו, כשהם מונחים זה לצד זו בבית הקברות של כנרת, המרחק הזה נמוג, וכל ימי שני מתמזגים ליום מקולל אחד, שכבר בסיפור הבריאה לא נאמר בו כי טוב. האם כיוון מותו לזמן מותה, או שמא זהו צירוף מקרים גרידא? צירופי מקרים תמיד ריתקו את אבא והוא ייחס להם משמעות, כוונה, תכלית, ייעוד. הם היוו שפה, לעתים אפילו פקודת מבצע, והוא ידע לקרוא אותן והלך בעקבותיהן. גם פגישתו הראשונה עם אמא היתה תוצר של צירוף מקרים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו