מגילת העצמאות של השירה הנשית

שתי תפניות שהתחוללו בשירת יוכבד בת מרים: מעבר משמי השמים המטאפיסיים אל היום-יום העירוני והפיכת ה"אתה" ל"אַת". פרק שלישי בסדרה

דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון

> למעבר לפרק הראשון

>> למעבר לפרק השני

שירי המחזור "פלך דממה", מן החשובים בין פרקי ספר שיריה הראשון של יוכבד בת מרים, מצביעים על הישאבות אל תוך ההעדר והדממה המסמנת אותו. השירים אפופים "עצב, עצב ללא חקר ושחר", והם מייחסים עצב זה לדילול והתרוקנות של יישות הדוברת ("אפגוש אדם ולא יחוש בגשתי") ולמשאלת מוות בלתי מוסתרת: "ככה לחדול, לא־להיות אשאלה / בהתחטאות דמומה על מפתן אין גבול". שני הגילויים הללו, של ההיפחתות לכליון וההיגרפות עד לסף ההיעלמות, קשורים בתחושת הריחוק האינסופית של ה"נעלם", שהוא היעד השירי הבלתי מושג. בהעדרו של יעד זה, המרחק כשלעצמו "מתנודד" "כמבקש לחדול, לא להיות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ