בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע הציור הגרוע הזה חשוב להבנת החוויה האמריקאית

"וושינגטון חוצה את הדלאוור" הוא ציור פומפוזי, הוליוודי, תיאטרלי ודידקטי, אבל גם אבן יסוד בבניין הציור האמריקאי ומפתח מרכזי להבנת החיים שם

38תגובות

לראשונה אני כותב על ציור שאיני מחשיב כציור טוב. "וושינגטון חוצה את הדלאוור" הוא ציור גרוע, פומפוזי, הוליוודי, תיאטרלי ודידקטי. אבל אין ברירה, מכיוון שזו אבן יסוד בבניין הציור האמריקאי. הפנייה של הציור האמריקאי לפורמטים גדולים, הכשל הרומנטי (הבנת הטבע כמטאפורה), פולחן האישיות (מוושינגטון, ללינקולן, לאלוויס ואנדי וורהול, ועד ליידי גאגא) והמאצ'ואיזם בציור (עד פולוק) - כל אלה קשורים באילן היוחסין שלהם לציור הזה. וכאובייקט בעולם, הציור הזה הוא מפתח מרכזי בהבנת החוויה האמריקאית ומהותם של החיים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו