אמנות הסיפור של א"ב יהושע

ברומאן "ניצבת" נוגע יהושע באיזה פצע עמוק המשדר כאבים בלתי ברורים לעבר קצותיה הגלויים והנסתרים של הוויתנו. פרק שני ואחרון

דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון

> לקריאת הפרק הראשון בסדרה

"ניצבת" של א"ב יהושע הוא לכאורה רומאן חסר מסר ובשורה. ועם זאת, זהו סיפור הטבוע עד עומקו בחותם הייחוד של יהושע - הן בתכניו והן בדרכי העיצוב שננקטו בו. מבחינות אחדות הוא "יהושע" בתמציתו.

התכנים משתזרים ב"ניצבת" סביב הקומפלקס התימטי המעסיק את המחבר מראשית דרכו: תיאור של אדם, משפחה, או גם קהילה שלמה ש"נתקעו", הסתבכו באיזה עניין קשה ונעשו משום כך משותקים למחצה. אותם יחיד או רבים, בין שהם מודעים חלקית להסתבכות או לניגוד הפנימי המונעים מהם פעולה נמרצת והמשך חיים אקטיביים, ובין שהם אינם מודעים להם כלל ולכן הם עומדים חסרי־אונים הן בפני התנהגותם שלהם עצמם בנסיבות שאליהן נקלעו והן בפני תוצאותיה של התנהגות זו, מגיעים לקראת סופי הסיפורים למעין התרה או התפרצות, שלעתים היא בבחינת acting out אלים והרסני (כגון ב"מסע הערב של יתיר", "מול היערות", "גירושים מאוחרים", "מר מאני" וכן טקסטים רבים אחרים), ולעתים (נדירות יותר) מסתמנת בהם ראשיתו של פתרון שהושג, לפחות חלקית, בדרך של working through (במובן האנליטי של המושג).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ