בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום שבו יהודית רותם רצתה להיות סופרת

האם יש יום אחד כזה, או רגע מסוים, שבו אדם רוצה להיות סופר? מדור שבועי באתר "הארץ" מחזיר סופרים אל ההארה הנדירה ההיא

תגובות

אני בת שש או שבע, יושבת בגומת עפר מתחת לעץ, בפרדס הצמוד לביתנו, וקוראת. מתחיל להחשיך, ואמא קוראת לי בהונגרית, "יודית, ג'רה הוזו", בואי הביתה. באי־רצון אני סוגרת את הספר, קמה ומדלגת מעל הגדר המפרידה בין הבית לפרדס. אמא לא מתלהבת מהקריאה הלהוטה שלי, המתמכרת. בתחנות חייה מאז נישאה לאבי – בודפשט, רכבת קסטנר, מחנה ברגן בלזן ומחנה הפליטים בשווייץ – יש יתרון מוחלט לזריזות הכפיים, למבשלות ולאופות, לתופרות ולסורגות. "מה ייצא לך מכל הספרים שאת קוראת?" היא שואלת אותי בחמיצות. אני לא מבינה את השאלה. הקריאה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו