נצרות ובגידה |

שיחה על התעוזה העצומה של עמוס עוז

אורין מוריס, מבקר ספרות צעיר, משוחח עם מורתו בעבר, חוקרת הספרות רות קרטון־בלום, על ספרו החדש של עמוס עוז, "הבשורה על־פי יהודה"

אורין מוריס ורות קרטון-בלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורין מוריס ורות קרטון-בלום

אורין מוריס: ספרו החדש של עמוס עוז עוסק בחלקו, אם לא בלבו, בקריאה מחדש של הברית החדשה. כמי שעוסקת מזה כמה ספרים בזיקות ובמגעים של הברית החדשה עם הספרות העברית המודרנית, את יכולה להסביר את הצורך, או את המשיכה, אל הטקסטים הנוצריים?

רות קרטון־בלום: אני חושבת שתרבות אחרת הרבה פעמים עוזרת לנו להסתכל מחדש על תרבותנו שלנו. היוצר משתמש בה בשביל לזנק מעל, או להתחפר מתחת, לגבולות התודעה והתרבות וכך להסתנן ולצפות במקום מעיניים אחרות. מיכאיל באחטין, חוקר הספרות הדגול, אמר פעם שבתחום התרבות "ההימצאות מבחוץ היא מנוף אדיר של הבנה". הספר הרי מעלה גם, בין השאר, כמה שאלות יסוד על הציונות בסופו של דבר. הוא שואל אם אפשר היה גם אחרת, האם היינו יכולים לנקוט בדרכם של "ברית שלום" ולהקים כאן בית משותף ליהודים וערבים. עוז אמנם, בחשבון הכולל של הקולות, מחליש אפשרות זו ומציגה כמשאלת לב בלבד. אך עדיין נותרת השאלה, אם ניתן היה להקים את הבית בצורה צודקת יותר ולא רק כלפיהם, אלא גם בינינו לבין עצמנו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ