היום שבו תמר גלבץ רצתה להיות סופרת

האם יש יום אחד כזה, או רגע מסוים, שבו אדם רוצה להיות סופר? מדור שבועי מחזיר סופרים אל ההארה הנדירה ההיא

תמר גלבץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר גלבץ

תמיד ידעתי לכתוב. תמיד ידעתי שאני יודעת לכתוב. משהייתי פספוסית קטנה בכיתה א' ידעתי שאני יודעת לכתוב. לכתוב תמיד נראה לי לא בעיה. חיבור, מכתב, כלום לא בעיה. אבל אף פעם לא רציתי להיות סופרת. אני לא בטוחה שממש לא רציתי אבל לא חלמתי להיות סופרת. לא השתוקקתי. לא אמרתי: כשאהיה גדולה אהיה סופרת. סתם ידעתי שאני יודעת לכתוב. ידעתי שיש לי מלים. הרבה מלים. תמיד התפקעתי מרוב מלים כמו רימון עמוס גרגרים. מלים מלים מלים. ועוד מלים. מלים עד להשתגע. ולא נשאתי מי יודע מה בגאווה את היכולת הזאת. זאת נראתה לי סתם תכונה. משהו שנולדים איתו. כמו להיות בלונדינית, או גבוהה או שקרנית. סתם עוד משהו שיש לי, וזה הכל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ