להביט בכל צבעי הקשת האוטיסטית

הספר "אני לא זז, אל תזוזי!" מראה שגם אם אי אפשר להסביר את כל התופעות הקשורות באוטיזם אצל ילדים, הרי שיש דרך להביא את כולן בחשבון

גבריאל בוקובזה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גבריאל בוקובזה

אני לא זז, אל תזוזי! - טיפול רב־מקצועי בילדים צעירים מהקשת האוטיסטית

עורכת: תמי פולק. הוצאת אסיה, 320 עמודים, 98 שקלים

לפני שבע שנים הכריז ארגון האו"ם על 2 באפריל כיום המודעות הבינלאומי לאוטיזם. בתקופה שאפילו איש בידור מוצלח כמו ג'רי סיינפלד מהרהר בשאלה אם הוא על הרצף, ההודעה לא נשמעת יוצאת דופן. אולם מבחינה היסטורית מדובר בציון דרך דרמטי. במשך רוב המאה ה-20 לא היה סיכוי שאירוע כזה יתרחש, שכן ההפרעה האוטיסטית נשאה איתה כתם קשה של בושה ואשמה. הממסד הפסיכיאטרי תלה את האחריות על התפרצות ההפרעה באימהות קרות ומרוחקות שאינן מסוגלות לאהוב, ואלה זכו לכינוי "אימהות מקרר" (refrigerator moms). התוצאה של דפוס הורות זה, נטען, היא שלתינוק אין אפשרות ליצור קשר רגשי מותאם. ברונו בטלהיים, שהוביל את התיאוריה, אף השווה בין התסמונת האוטיסטית לבין מצבו של אסיר במחנה ריכוז. על הילדים האוטיסטים כתב: "כל חיי עבדתי עם ילדים שחייהם נהרסו על ידי אימהות ששנאו אותם".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ