מחשבות על אמנות, טינופת וייסורים גופניים

תובנות על ספרות וסבל מול קברה של נאדז'ה, היא ליאונה דֶלקוּר, הפרוצה המשוגעת ששימשה את מייסד הסוריאליזם כשפן ניסיונות ספרותי

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים7
בני ציפר

באיול, צפון צרפת, נובמבר

אני יודע בדיוק מה מנע ממני לקחת את עצמי, לצאת מהמלון "בֶל" וללכת כמה דקות לבית הקברות הישן של באיול (Bailleul) כדי לעלות על קברה של ליאונה דֶלקוּר. זה רגש ההתפעלות המזויף שאצטרך לעורר בעצמי כשאהיה שם, מול קברה של האשה שהמשורר אנדרה ברטון, מייסד הסוריאליזם, הנציח אותה בספרו "נאדז'ה". נכון ש"נאדז'ה" הוא ספר חשוב מאין כמותו בתולדות הסוריאליזם והספרות הצרפתית בכלל. אני עצמי סבלתי ממנו קשות כשנאלצתי ללמוד אותו באוניברסיטה: מצאתי אותו חסר אנושיות ומאולץ, אוסף של מלים יומרניות וריקות במסווה של אקספרימנט ספרותי בכתיבת ההווה כפי שהוא. כל שרציתי הוא לשכוח מקיומו של הספרון הזה, והנה קיבלתי ממנו תזכורת כעבור כארבעים שנה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ