שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חיפוש דירה בברלין בזמן מלחמת הבחירות בישראל

מתי שמואלוף
מתי שמואלוף
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתי שמואלוף
מתי שמואלוף

יצאתי למסע חיפוש דירה בברלין, והדבר לא פשוט. גדודים של שבטים של מחפשות ומחפשים פוקדים את הדירות הנחשבות. התחלנו בקרויצברג, עברנו לנויקלן, המשכנו לשנברג, הגענו עד פרידריכסהיין, והתחלנו לחשוב כבר על וֶדינג ונפל לי הוודג'. כלומר, למי שאינו בקיא בעגה, נפלו פני.

באותו זמן שאני מתבזה בסטטוסים מתחננים ומשתחווים לכל עובר ושווא, בישראל יש מלחמת בחירות. ובמלחמה כמו במלחמה, כל הטילים נורים, כל הפצצות מותרות, ואובד המשותף והציניות שלטת. ואני קורא את דייוויד פוסטר ואלאס שמעיר: "קשה לקבל תשובות טובות לשאלה מדוע בוחרים צעירים אדישים כל־כך לפוליטיקה. זה כנראה מפני שכמעט בלתי אפשרי לגרום למישהו לחשוב ברצינות למה הוא לא מתעניין במשהו. השעמום עצמו מסכל כל חקירה; עצם התחושה היא עובדה מַספקת. אבל אחת הסיבות, ללא ספק, היא שפוליטיקה זה לא מגניב. או אולי בעצם שאנשים מגניבים ומעניינים, אנשים חיים, אינם — כך מתקבל הרושם — האנשים שנמשכים לתהליך הפוליטי. נסו להיזכר איזה מין ילדים רצו להיבחר למועצת תלמידים בתיכון: חנונים חרשנים, ילדי־טיפוחים, להוטים למצוא חן בעיני הרשויות, שאפתנים בצורה עצובה. מתים לשחק את המשחק. מין ילדים שילדים אחרים היו רוצים להרביץ להם אם זה לא היה נראה חסר טעם ומשעמם כל־כך. ועכשיו חישבו על כמה מגרסאות שנות ה-2000 המבוגרות של הילדים האלה בדיוק" (מתוך המסה "למי איכפת כל כך", מופיעה בספר הדיגיטלי "אקספרס הדיבור הישיר", הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, בתרגום הנפלא של דבי איילון).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ