אין קומדיה בלי קורבן. תשאלו את מקיאוולי

ביצירה המופלאה "מנדרגולה" מ-1520 מראה לנו מחבר "הנסיך" את הצד האפל של כל קומדיה ואת העלבון הגדול ביותר באיטלקית

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

מנדרגולה, מאת ניקולו מקיאוולי, תירגם מאיטלקית עמרי סמית, הוצאת מאגנס, 2015, 215 עמודים

פול ואלרי כתב ב-1938: "תולדות הספרות אינם צריכים להיות תולדותיהם של הסופרים, של הצלחותיהם והצלחות יצירותיהם, אלא תולדותיה של הרוח, כיוצרת או כצורכת של ספרות, אפשר לכתוב תולדות אלה מבלי שיוזכר אפילו סופר אחד". כאשר ניגשים לקומדיה המופלאה "מנדרגולה" (1520), שתרגום שני וחדש שלה, מעשה ידיו של עמרי סמית, ראה עכשיו אור (הראשון היה משל מנחם דורמן ונתן אלתרמן שתירגם את הפזמונים), נזכרים בהצעה הזאת של ואלרי, משום שהקומדיה הזאת, לבד מן העובדה שכתב אותה ניקולו מקיאוולי (חיבורו הפוליטי, "הנסיך", מלווה את הפוליטיקה המודרנית ואת משבריה למן המאה ה-16 בפירנצה, דרך דמויות הנבל אצל שייקספיר, כתבי גראמשי והסדרה "בית הקלפים", כמובן), אינך יכול לקרוא אותה, בכל עושרה, מבלי להתבונן גם על החוטים המחברים אותה.