מעשה בשר ובמאבטח, שרצה לצאת מן האלמוניות

"שמרתי עליו פה מאות לילות, אולי יותר מאלף ימים, והמינימום שהוא יכול לעשות זה להגיד לי שלום לפני שאני עוזב". סיפור על שקופים ושקיפות

אורין מוריס
אורין מוריס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אני שומר בכניסה לבניין משרדים ממשלתי, ובוקר אחד ניגש אלי אחד מעובדי המשרד ואמר: "בוקר טוב, מה שלומך היום?".

מיותר לומר שהוא קטע את רצף מחשבותי. ולא שהגיתי אותו רגע בפילוסופיה של קאנט, אבל בהחלט לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי. הוא המשיך: "אתה בטח מרגיש כאחד מאלה שקוראים להם השקופים, לא?". אמרתי לו שלא.

הוא היה מעט בהלם, לא מבין למה אני לא משתף פעולה עם הרצון הטוב שלו על הבוקר האפור הזה. "אתה שומר, בגלל זה אני שואל". אמרתי לו שאני לא ממש שומר, ושמירה על הבניין לא מעניינת אותי כהוא זה, ושאני גם לא במיוחד אוהב לקשור שיחה עם אנשים. ושנוח לי ככה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ