הבדיחות על השואה עוזרות להרחיק את האימה

איך ייתכן שדווקא במקום שזיכרון השואה מרכזי בו כל כך, כלומר בישראל, מותר גם לעשות את מה שאסור בכל מקום אחר: לצחוק עליו?

ז'יל רוזייה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ז'יל רוזייה

הר הזיכרון יזכור במקומי: 
הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל. ליאת שטייר־לבני. הוצאת רסלינג, 199 עמודים, 69 שקלים

ספרה של ליאת שטייר־לבני שואל את כותרתו משירו של יהודה עמיחי "הר הזיכרון יזכור במקומי", שבו הוא כותב "שהגן לזכר יזכור/ ...שחיית השדה ועוף השמים יאכלו ויזכרו,/ שכולם יזכרו, כדי שאוכל לנוח". בספר עצמו מעמתת הכותבת את השיר הזה עם יצירה עברית חשובה אחרת הנוגעת בזיכרון, השיר "נדר" מאת אברהם שלונסקי: "דבר לא לשכוח – עד דור עשירי,/ עד שוך עלבוני, עד כולם,/ עד כולהם,/ עדי יכלו כל שבטי מוסרי./ קונם אם לריק יעבור ליל הזעם/ קונם אם הבוקר אחזור לסורי/ ומאום לא אלמד גם הפעם".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ