שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נורית זרחי
נורית זרחי

יום שמש מצוחצח, מצרור הימים שמותיר מאחוריו החורף בדרכו לקיץ. בחצר, מעל אש קטנה, אנחנו, חבורת ילדות, מגעילות את הכלים לליל הסדר, כשדודתי מנצחת על המלאכה.

כדרכה כולה עליזות ורוח טובה, מלווה בשמץ ציניות ליטאית. פה ושם היא מעלימה עין ממגש או תרווד שפסחו עליו. המבצע הזה נועד לטובת אחותו של בעל הבית. מבוגרת? כך חשבתי אז, אשה בעלת סבר פנים הדוק, מואר לרגעים מבפנים, כלפי הפונה אליה. לחשו שיש לה מאהב, פרופסור כלשהו, ושזכתה בפרס דנטה בחוג ללימודי איטלקית: נסיעה לאיטליה. עוד סיפרו שהיא משמשת מזכירה באחד הירחונים הספרותיים. להוכחה, בבית נמצאה חוברת שהביאה כעדות ובה מצאתי את שירו של קיפלינג:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ