שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חנה כשר
חנה כשר

שתי תפישות עולם קוטביות מגולמות בסיפור המקראי על הצלתו של משה התינוק העברי (שמות א' ו-ב' י'): האחת — פוליטית־פרגמטית נטולת עכבות מוסריות, שאותה מייצג בהקשר זה פרעה המלך, והאחרת — מוסרית של חמלה ללא־גבולות המתבטאת במעשיה של בתו, הבוגדת באינטרסים המוצהרים של ממלכת אביה.

נציע את הדברים כסדרם, ויתברר כי לא פג תוקפו של סיפור המעשה והוא חורג מאוד מהקשר של זמן ומקום. שליט הממלכה ביטא את חששו כי ההתרבות המואצת של הזרים בארצו היא בגדר בעיה דמוגרפית והם עלולים לשמש גיס חמישי כאשר יחברו לאויבים מבחוץ (שמות א' ו-ט'). כדי למנוע זאת, גויסו הזרים בממלכה לעבודות כפייה יצרניות (שם שם י"א). פעולה זאת החטיאה את מטרתה הראשונית (שם שם י"ב), והמצב החמיר: האוכלוסייה הילידית מאסה בזרים (שם שם י"ג), ועבדות הפרך נהפכה לעינוי לשמו בלבד (שם י"ג-י"ד). הזרים שרדו את הדיכוי — והתרבו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ