עולמו הרוחני של י"ל פרץ. פרק שני

פרץ גדל כסופר-משורר בתוך החלל שנוצר בין י"ל גורדון לביאליק. עובדה זו הכינה את הרקע ליצירתו הגדולה ביידיש, שהיא, מבחינתנו, עיקר מורשתו

דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון

>> לחצו כאן לקריאת הפרק הראשון בסדרת המאמרים על י"ל פרץ

י"ל גורדון, משורר ענק, הגם שהיה המבטא המעמיק ביותר של מחשבת ההשכלה העברית של המאה הי"ט, ואולי דווקא מפני שהיה מבטאה המעמיק של מחשבה זו, העמיד אותה בפני סימני שאלה גורליים שחייבו גם תמורות בפואטיקה הניאו־קלאסית שהשתמעה ממנה. נקודת המוצא, שממנה התחייבו הן השינויים האידיאיים הן אלה הפואטיים, הסתמנה בשאלות ששאל המשורר ביחס למשמעות המטאפיסית של קיום עם ישראל ושל הקיום בכלל: האם הקיום הזה מבוסס על סדר אלוהי רציונלי ומוסרי, כפי שהאמינו כמה מנציגיה העיקריים של הנאורות האירופית וכן רוב ההוגים והיוצרים של תרבות ההשכלה היהודית והעברית של סוף המאה הי"ח והמחצית הראשונה של המאה הי"ט? יוצרים ובונים אלה הטיפו לתיקון חיי האדם בכללם, וחיי עם ישראל בפרט, תוך הסתמכות על הרציו הפרגמטי, על המוסר ההומניסטי ועל האמונה הדתית בגילומה הדיאיסטי, שלושה שנראו כאילו היו עולים בקנה אחד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ