שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עולמו הרוחני של י"ל פרץ. פרק שלישי

כמשורר יצא לפרץ שם של רגשן בלתי נלאה, אבל במבט מאוחר 
על שיריו, שנראו לבני דורו כחיקוי גרוע של היינה, מבצבצת פואטיקה של רגישות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

>> לחצו כאן לפרק הראשון בסדרת המאמרים על י"ל פרץ

>> לחצו כאן לפרק השני בסדרת המאמרים על י"ל פרץ

לשיאו של המהלך הרומנטי שפיתח פרץ כמשורר עברי הוא הגיע בשירי האהבה הקצרים, שכונסו בשנת תרנ"ד בארבעה מחזורים — "נגוהות", "ערב ובוקר", "קינות" ו"תימורה" — בקובץ "הָעוּגָב". הקובץ ספג מקלחת קרה במיוחד מעטו הביקורתי של דוד פרישמן, וגם עצם הופעתו על רקע הזדהרות מסלולי השירה המטאוריים של ביאליק וטשרניחובסקי הצעירים הבטיחה מראש את כישלונו כחטיבת שירים המתווה דרך חדשה לשירה העברית בת הזמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ