שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איך אפשר לאהוב משוררת אם לא היתה קדושה

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

בובה ממוכנת, סרט בבימויה של רות ולק; הפקה לירן עצמור, יעל פרלוב; עריכה יעל פרלוב; צילום גיא שפירא, רות ולק, מעיין בליך; תחקיר מיה קלר; מוסיקה: שם טוב לוי

סרטה של רות ולק, "בובה ממוכנת", משרטט את דמותה של דליה רביקוביץ, עשר שנים אחרי שמתה בדירתה התל אביבית. יש למשוררים מתים קסם, משום שמתגעגעים אליהם, אפילו כאשר נדמה כאילו, בעודם בחיים, יכולנו גם בלעדיהם, או מוטב: כאשר הם חיים, הכל בסדר, וכאשר הם מתים, איבדנו משהו, ועל כן הסרט מקנה להם מין חיי נצח. הופעתו האצילית של אברהם שלונסקי בכתבת טלוויזיה ישנה, בעודו מחמיא לרביקוביץ ומעודד אותה, מזכיר לנו כמה גדולה סכנת השיכחה. מכל מקום, דליה רביקוביץ, יופיה הנהדר, עיניה הנוקבות, המחייכות, הנוטעות בך צורך להגיב, לפעמים להתגונן, לפעמים לעזור; קולה הצלול, יכולתה לנסח את עצמה בבהירות, בכנות, בשיר, או בדיבור — כל אלה הופכים את הסרט הזה לסרט, כמעט חלום. איננו מתעוררים במהלכו ושואלים: איך היא התחילה? מי פירסם אותה ראשון? מי כתב עליה? מה מיוחד בשירתה? עד כדי כך המיתוס הוא על הגדוּלה המובנת מאליה.