"כַּאֲשֶׁר אֶגַּע בָּךְ, תֵּאָנְחִי": אריה סיון, משורר של תאוות

בשירתו הציב סיון את האשה במרכז הקונפליקט הקיומי של הארץ והראה עד כמה ההיסטוריה היהודית בפרט והאנושית בכלל תלויה ביצרים

אילן ברקוביץ'
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן ברקוביץ'

בשנות הארבעים ובשנים הראשונות של הקמת המדינה קמו בזה אחר זה כמה כתבי עת ספרותיים, שאחד המכנים המשותפים הבולטים ביותר שלהם היה הגבריות של משתתפיהם. בכתבי העת "ילקוט הרֵעים" של יוצרי דור תש"ח, "אָלֵף" של חבורת הכנענים ו"לקראת" של משוררי דור המדינה, וכן בעיתונים הספרותיים של התקופה, הרוב המוחלט של היוצרים המשתתפים היו גברים והופעתן של נשים יוצרות במסגרתם היתה נדירה למדי. על רקע מצב עניינים זה, שרווח גם בעשור הבא של המדינה בכתבי עת חדשים שקמו, כגון "עכשיו" של גבריאל מוקד, "קילטירטן" החד פעמי של מקסים גילן, מאיר ויזלטיר ונחום כהן, ו"יוכני" של נתן זך ואוֹרי ברנשטיין, בולטת במיוחד הופעתו של המשורר אריה סיון בראשית כתיבתו עם שירים שנושאיהם העיקריים היו נשים, בין אם נשים מקראיות ובין אם נשים בנות־זמנו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ