שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כשהסַלַפים בישרו סובלנות וחדשנות

במאה ה-19, הרבה לפני שהוקם דאעש, טען הוגה הדעות המוסלמי עבד אל־רחמן 
אל־כַּוַאכִּבּי, כי בזרם הסלפי טמון עתידו של האסלאם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

יסודות האסלאם הסַלַפי: פרוטוקול ועידת התחייה האסלאמית באם הערים מכה, 1899
עבד אל־רחמן אל־כַּוַאכִּבּי. תירגמה מערבית: שוש בן־ארי. הוצאת רסלינג, 199 עמודים, 74 שקלים

הסַלַפייה, בשיח התקשורתי והציבורי, ובחלק לא מבוטל מהספרות האקדמית העכשווית, נקשרה ישירות לתנועות האסלאמיות המיליטנטיות בעולם הערבי והמוסלמי. אולם, מהמחצית השנייה של המאה ה–19 ועד גל המהפכות הצבאיות במדינות הערביות הפוסט־קולוניאליות, נקשרה הסלפייה דווקא לתנועות הרפורמה הדתית, הן התיאולוגית הן הפוליטית, שקמו במטרה לענות על השאלה שהידהדה אז בעולם האסלאם: למה התקדמו האחרים ואיחרו המוסלמים? שאלה זו היתה כותרת ספרו של שכיב ארסלאן, הוגה דעות לבנוני, שיצא לאור בתחילת שנות ה–30 של המאה הקודמת. תנועת הרפורמה נקטעה עם עליית המשטרים האוטוריטריים, והוחלפה בדומיננטיות של תנועות האסלאם הפוליטי על זרמיו השונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ