הציור שעוזר להבין את האירוע שנקרא "לשוב הביתה"

בציור של רמברנדט עולה המחשבה שכל בן הוא בן אובד, שכל שיבה הביתה היא שיבה לרחם, שהבית הוא תמיד תיבת נח

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

השיבה הביתה של הבן האובד מעלה על דעתי שיבה ארכיטיפית אחרת. בשורות המפורסמות שלה, "עַל־מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו (...) עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ־עַד־שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל־בֵּית אִמִּי, וְאֶל־חֶדֶר הוֹרָתִי", מבטאת גיבורת שיר השירים את המשמעות העמוקה ביותר של מסע ושיבה הביתה. גיבורת שיר השירים היא מומחית לאובדן. האובדן פוער חור בנשמתה. כל מי שאיבד אדם יקר יודע כי ראשית האובדן הוא על המשכב בלילות. אנחנו שוכבים בלילה במיטה והאובדן מכרסם בנו כעכבר. אבל אז היא קמה (אני מדמיין אותה), בפיג'מה, שיער סתור ועיניים פעורות כשל חייה ניצודה, הולכת מאחד לשני ומושכת בשרוולים, שואלת את כולם אם הם ראו את אהובה. כמובן שברגע שהיא קמה היא כבר ידעה, כי הדבר שאותו תמצא לא יהיה הדבר שאותו איבדה. היא מצאה דבר אחר, אהוב אחר, לב אחר, מטרה אחרת לחיים. איך אני יודע? כיוון שהיא לא חוזרת אתו למיטה שממנה יצאה. המיטה הזאת מתה עבורה. היא חוזרת לבית אמה כמו שאנחנו חוזרים לבית אמנו אחרי פרידה או אסון. אני חושב שהיא לא מצאה את שאהבה נפשה. בוודאי לא מצאה אותו בדמותו של ה"דוד" ונשארה אתו. היא מצאה, גיבורת שיר השירים, משהו אחר לגמרי, משהו שאתו היא חוזרת הביתה לחדר הורתה, לבית אמה, לילדות שנייה, להתחלה שנייה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ