שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הקדשה עם נשמה: "לאריה, אריה סיון, אריה סיון"

הקדשה ישנה או חדשה, אליכם או לבעלי הספר המקוריים, תתפרסם כאן לצד הסיפור העומד מאחוריה. והפעם, אלוף בן על דוד אבידן

אלוף בן
אלוף בן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלוף בן
אלוף בן

בין נפשו לבין אצבעותיו
לאבא שלי, אריה סיון, היתה פינה חמה במיוחד לדוד אבידן. הוא אהב מאוד את שיריו, ולא פחות מהם, את דמותו. בעיני איש המשפחה מרמת השרון והמורה מהתיכון בכפר סבא, אבידן סימל את הבוהמיין התל־אביבי, שהיה משוחרר מכבלי תעסוקה ופרנסה, שאהב נשים והן אהבו אותו בלי גבולות ומגבלות. כשהייתי ילד, לאבידן היתה "מזכירה אלקטרונית" בטלפון, חידוש היי־טק מופלג באותם ימים, ואחי ואני היינו מתקשרים אליו, למספר 288028, רק כדי לשמוע את ההודעה המוקלטת. מעלליו פירנסו את דפי "העולם הזה" ונקראו בביתנו בשקיקה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ