שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

על הצורך באנדרטה למשורר חיים לנסקי

מתוך המציאות האיומה של מחנות ההסגר בסיביר הסטאליניסטית בקע צלול לחלוטין קולו השירי של לנסקי, שהשנה ימלאו 110 שנים להולדתו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כמה משוררים ליריים ממדרגתו של חיים לנסקי העניקה לנו השירה העברית החדשה מראשיתה ועד היום? אולי חצי תריסר ואולי אף פחות מזה. לנסקי היה ללא ספק מגדולי המשוררים העברים בעידן הפריחה של הליריקה העברית המודרניסטית בין שתי מלחמות העולם (עידנם של אורי צבי גרינברג ודוד פוגל, יוכבד בת מרים ולאה גולדברג, שלונסקי ואלתרמן); ובקרב המשוררים שעדיין פעלו באותה תקופה מחוץ לארץ ישראל — בצפון אמריקה, במזרח ומערב אירופה, בברית המועצות (ביניהם דוד פוגל, מתתיהו שוהם, בר פומרנץ, מלכיאל לוסטרניק, גבריאל פרייל, נח שטרן) — היה הוא הכוכב הזוהר ביותר. הוא היה וירטואוז, מומחה מאין כמותו לשילובים הרמוניים של מסורות השיר השקול והחרוז עם הניב המודרניסטי, של עברית חיה ורהוטה, מוטעמת ונהגית כדרך העברית הארץ־ישראלית, ועם עברית המשמרת בקרבה, ללא כל הכבדה או דיסוננס, גם את הדי הדיבור היידי של העיירה המזרח־אירופית השוקעת ואת זכרי לשון המקורות העבריים הישנים (מקרא, תפילה, גמרא, מדרש) והחדשים (ביאליק, טשרניחובסקי ותלמידיהם).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ