הַדָּגָה יָרְדָה לָנוּם בָּעוֹמֶק: הדנ"א של שירת חיים לנסקי

לנסקי לא ביקש מקוראיו רחמים או אמפתיה, אלא רק ליהנות יחד אתו מהעברית שלו, שנהפכה למוסיקה רוננת ולתמונה מושלמת. פרק שני בסדרה

דן מירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן מירון

>> לחצו כאן למאמר הראשון בסדרה

הבה ניזכר בשירו האיקוני של חיים לנסקי, "לשון קדומים", שהוא המנון לשפה העברית, "לשון הימן והלוי" (אגב, הכוונה אינה ליהודה הלוי, כפי שסברו בטעות, אלא ללוי שתלה את כינור המקדש על הערבות אצל נהרות בבל ובבוא העת החזירו אל המקדש המחודש שבירושלים, על מנת שישמיע שם שיר חדש), שהוא, המשורר, שימרה וקידשה ברוסיה המתנכרת לה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ