שחר ארזי

כאשר הייתי נער קטן, קראתי בסיפורי הבעל שם טוב (הבעש"ט). 17 שנים, כך למדתי, חי בעניות מרודה בהרים ועבד עבודת דחק בחפירת טין וטיט, ובקור המקפיא של הרי הקרפטים קפאתי גם אני עמו. "פעם אחת", קראתי, "נכנס בעומק ההתבוננות והיה הולך על ההרים, ומצד השני היו עומדים ליסטים השודדים". הבעש"ט אפילו לא שם לב, אך לב הילד שלי חרד לגורלו, כשהלך שקוע בשרעפים "לאורך ההר בעומק המחשבה" שמא "ייפול לגיא ויהיה לו ריסוק איברים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ