מדוע דפי הקרב של אבא קובנר עוררו דיון נוקב בצה"ל

ב-1948 התווכחו קצינים על מקומה של השנאה כלפי האויב, לאחר שקצין התרבות והמשורר קובנר כתב: "בנחל נצעד. בנחל דמם של פולשים"

רפי מן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רפי מן

בראשית אוגוסט 1948, באחד מימי ההפוגה השנייה במלחמת השחרור, כונסו קציני התרבות החטיבתיים של צה"ל — לימים שונתה הגדרת תפקידם לקציני חינוך — לדיון שכותרתו "שיחה על צורת הסברתנו על האויב". העילה העיקרית לזימון הדיון היתה ויכוח שהחל מתנהל בצבא על סגנונם החריף והבוטה של "דפי הקרב" של חטיבת גבעתי, פרי עטו של קצין התרבות החטיבתי, המשורר אבא קובנר. "אל רתיעה, בנים: כלבי רצח — דינם דם!", כתב קובנר ביולי באותה שנה, "וככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה, את הטוב, את החירות. ולא די, שנסו מותניים, בחורים: הנה הג'יפים שלנו יהיו מחר לאמפיבות! [כלי רכב אמפיביים, ר"מ] כי בנחל נצעד. בנחל דמם של פולשים". רוח דומה נשבה גם בדפים האחרים שהופצו לחיילי החטיבה, שניהלו אז קרבות קשים בחזית הדרום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ