שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השקפת עולמו ההומניסטית של קלוד לוי־סטרוס

מחבר "במחוזות טרופיים נוגים" גייס את מחקריו בחברות הילידים של אמריקה הלטינית למטרה אחת: הפיכת החברה שבה אנו חיים למקום טוב יותר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

במחוזות טרופיים נוגים, מאת קלוד לוי־סטרוס, תירגמה מצרפתית קולט בוטנר, הוצאת כרמל, 2015, 437 עמודים

מבחינה כרונולוגית מן הראוי היה לפתוח בקלוד לוי־סטרוס הסטרוקטורליסט (2009-1908) ואז לעבור לז'אק דֶרידָה ולדקונסטרוקציה, שאליהם התייחסתי בשבוע שעבר; שכן ספרו של דרידה, "על הגְרָמָטולוגיה", שעליו כתבתי בגיליון הקודם, מקדיש מקום נרחב ליצירתו של לוי־סטרוס "במחוזות טרופיים נוגים", שראה זה לא כבר אור בתרגומה היפה של קולט בוטנר. אך בהקשר זה הכרונולוגיה, גם אם אינה טועה, היא ללא ספק מטעה. הרצף הכרונולוגי, במיוחד כאשר מתקיים בו קישור סיבתי כמו זה שלעיל, נוטה ליצור רושם של התקדמות, וזו מצדה נוטה להיות צבועה בגוונים ערכיים. וכך נדמה שהסטרוקטורליזם לא רק הוביל אל הפוסט־סטרוקטורליזם ואל הדקונסטרוקציה (מה שבוודאי נכון), אלא שהדקונסטרוקציה היא סוג של התבוננות מתוחכמת יותר על המציאות, ראויה יותר, ובמידה מסוימת, עם כל ההסתייגויות המתבקשות, גם "נכונה" יותר. וזו, לדעתי, טעות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ