מגדלים היו לשממה: האסון שזעזע את אירופה ב-1755

ב-1 בנובמבר 1755, עשרים דקות לפני השעה עשר בבוקר, נהרסה העיר ליסבון ברעידת אדמה. הזעזוע מאסון הטבע לא פסח על העיתונות היהודית

שמואל פיינר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שמואל פיינר

כהן הדת הבריטי צ'רלס דייווי (Rev. Charles Davy) ישב בבוקר יום שבת 1 בנובמבר שנת 1755 ליד שולחן הכתיבה בביתו בליסבון כאשר הקירות התחילו לרעוד בפראות, הקומות שמעליו קרסו ו"רעש מוזר ומפחיד שדמה לרעם מרוחק, חלול ומתגלגל בקע מבטן האדמה". מבוהל הוא שוטט ברחובות יחד עם ניצולים אחרים, מהם שנמלטו מתוך הכנסיות בעיצומן של מיסות חג "יום כל הקדושים". גברים ונשים מכל המעמדות, אריסטוקרטים וכמרים, נפלו על ברכיהם, התפללו וזעקו לרחמי האלוהים. רעידה נוספת מוטטה עוד מבני שלטון, כנסיות ובתים, ואז נשמעו קריאות "הים מגיע, כולנו אבודים" וגל צונמי אדיר שטף את החוף וסחף בעוצמה אנשים וחפצים. בו בזמן פרצו מאות שריפות עד "שהעיר כולה נראתה עולה בלהבות". ששה ימים, העיד דייווי על מה שראו עיניו, בערה האש ללא הפסקה. על המבנים הפרוצים פשטו כנופיות של שודדים ואסירים נמלטים ובזזו כל מה שיכלו. אנשים שחפרו בהריסות נרמסו. כששים אלף מבין כרבע מיליון התושבים נהרגו, "והעיר עכשיו אינה אלא ערימה גדולה של הריסות".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ