"הנהפוך ארצנו לארץ הקברים?" |

מדוע הטקסים הממלכתיים נראים אצלנו די מצחיקים

הספר "אידיאולוגיה ונוף סמלי" מאת דורון בר מתאר כיצד נכשלו הניסיונות לערוך טקסי קבורה חגיגיים של גדולי האומה בראשית ימיה של המדינה

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

אידיאולוגיה ונוף סמלי, מאת דורון בר, הוצאת מאגנס, 2015, 252 עמודים

ב-1964 אישר ראש הממשלה לוי אשכול, בניגוד לעמדת קודמו דוד בן גוריון, להביא את ארונותיהם של זאב ז'בוטינסקי ורעייתו לארץ. אפשר היה להביאם קודם באמצעות ארגונים לא ממלכתיים, כמו שהביאו את עצמות בורוכוב (מת ב-1917, נקבר מחדש בכינרת ב-1962) או משה הס (מת ב-1875, נקבר מחדש בכינרת ב-1961). ואולם ז'בוטינסקי, שמת בניו יורק ב-1940, כתב בצוואתו שרק ממשלה יהודית תביא אותו לאדמת הארץ. אי אפשר לדעת אם התכוון להבאת הארון לעת הקמתה של מדינה יהודית (שהרי מת בעת שלטון המנדט שגירשוֹ). מכל מקום, אי־הבאת הארון נהפכה למחלוקת פוליטית במשך עשור וחצי מאז הקמת המדינה.