למה רוברטו בניני עדיין מסקרן את חוקרי התרבות?

בין הומור לטראומה, בין אתיקה לאסתטיקה: מחשבות על "החיים יפים" של רוברטו בניני
איה בן־דת. הוצאת רסלינג, 225 עמודים, 69 שקלים

מה יש בסרטו של רוברטו בניני "החיים יפים" (1997) שמרתק חוקרי תרבות ישראלים? מדוע דווקא על הסרט הזה נכתבו כבר שני ספרי מחקר בעברית, יותר ממה שנכתב בדרך כלל בעברית על סרטים לא ישראליים? הרי מדובר בסרט "זר" (כלומר, לא מהוליווד, שאת סרטיה ינקנו עם חלב אמנו), סרט דובר איטלקית, שאמנם זכה להצלחה גדולה ולהכרה בינלאומית, ואף בשלושה פרסי אוסקר, אבל זה גם "סרט שואה" לא סטנדרטי, שעורר דיון ציבורי סוער ונוקב. ספרה של איה בן־דת מצטרף לספר הקודם שעסק בסרט, "החיים יפים, אך לא ליהודים" (קובי ניב, 2000), ובאופן מעניין אף דן בו בהקשר דומה, גם אם מעמדה מנוגדת.