עמית קרביץ

הגרמנים, כמאמר שנינה ידועה, לא יסלחו ליהודים לעולם על אושוויץ. נדמה כי אמירה זו היא בבחינת תיאור קולע של כמה היבטים מרכזיים בכתביו הספרותיים והפוליטיים של הסופר הגרמני מרטין ואלזר ושל סנטימנט כללי המאפיין את פעילותו הציבורית.

ואלזר, יליד 1927, נחשב אחד הסופרים הידועים ביותר בגרמניה ויש הגורסים שבדור הסופרים הגרמנים שלאחר המלחמה הוא שני רק לגינטר גראס. ברבים מחיבוריו עסק באינטינסיביות ובאופן פרובוקטיבי למדי ביהודים ובזיכרון השואה בגרמניה. גם בעיני מבקרים שאינם ממהרים לראות בכל פרובוקציה הוכחה לאנטישמיות היה היחס אליו לא אחת חשדני. מרסל רייך־רניצקי, שברומאן "מותו של מבקר" מפנטז ואלזר על מותו, אמר עליו ב-2010 את הדברים הבאים: "איני סבור שוואלזר הוא אנטישמי. אבל חשוב לו להזכיר כי מבקר הספרות, שמייסר אותו לכאורה, הוא גם יהודי. אצל גראס, לעומת זאת, אי־אפשר למצוא אף הערה או שורה אנטישמית, אף לא אחת, וזאת על אף שעל ספריו, כידוע, לא כתבתי אך ורק דברים טובים" (יש לציין שרייך־רניצקי כתב את הדברים הללו לפני שגראס פירסם ב-2012 את שירו האנטי־ישראלי "מה שחייב להיאמר". על תוכנו של שיר זה, שבערכו האמנותי זילזל כליל, אמר רייך־רניצקי כי "לטעון, כפי שגראס עושה, שישראל מאיימת על השלום העולמי, מספיק עם זה. לפרסם דבר־מה כזה הוא מעשה שפל").

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ