"אידיאולוגיה ונוף סמלי": מהי קבורה ציונית הולמת

ספרו של דורון בר מראה איך העלאת עצמותיהם של הרצל, ז'בוטינסקי ומנהיגים אחרים וקבורתם מחדש בארץ נועדו ליצור מסורת ציונית חדשה

יעד בירן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יעד בירן

אידיאולוגיה ונוף סמלי: קבורתם בשנית של אנשי שם יהודיים באדמת ארץ ישראל 1904–1967
דורון בר. הוצאת מאגנס, 
252 עמודים, 96 שקלים

ספרו של דורון בר הוא מעין לקסיקון לקבורה בשנית בארץ ישראל, שנהגה בתרבות הציונית במאה ה–20. לכאורה נדמה שהמנהג הזה שייך למסורת יהודית רבת שנים, אך למעשה זו דוגמה טובה לאופן שבו תרבויות לאומיות עושות שימוש במסורות קדומות כדי ליצור מנהגים חדשים ומודרניים. תקדים מן התורה מוכר אמנם מסיפורי בראשית, בדמות העלאת עצמותיהם של יעקב ויוסף ממצרים, אך מלבדו איננו שומעים רבות על המנהג. אפילו בבית הקברות המפורסם של בית שערים מן המאות הראשונות לספירה היו רוב הנקברים בני הארץ וסביבותיה. שר הפנים הראשון, יצחק גרינבוים, אכן חיבר בין התנ"ך לציונות בנאומו במסיבת העיתונאים לרגל העלאת עצמותיו של הרצל, והידהד את דימויו של הרצל כמשיח בן יוסף: "זו הפעם השנייה מאז העלאת עצמות יוסף, שמעלה העם את עצמות מנהיגו בנימין זאב הרצל, יוצר תקופת השחרור וראשית הגאולה של ישראל" ("דבר", 1.8.1949).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ