אורי אבנרי ומחירהּ של התנגדות מצפונית

אבנרי ראה בעצמו שר חוץ בלי ממשלה ולא "אקטיביסט" פוליטי. ספרו הוא מעין פיצוי על הבדידות הפוליטית הגדולה שלו. על כרך האוטוביוגרפיה השני

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

אורי אבנרי, אופטימי, כרך שני, הוצאת ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 2016, 578 עמודים

אבנרי הוא תופעה. הוא ממשיך להפגין ברחובות כאילו היה בן 30. בכרך הראשון של האוטוביוגרפיה שלו תיאר את ילדותו, מעשיו במלחמת תש"ח ואת תולדות שבועונו "העולם הזה", פוליטי/רכילאי־עד־בחילה/פורנוגרפי (לייט). הכרך השני מתחיל עם בחירתו המפתיעה לכנסת ב-1965. הצביעו בעדו מי שלא רצו להצביע בעד מפלגות הממסד, מעין סנונית מבשרת מפלגות אווירה. אלא שבניגוד להן, אבנרי לא קרץ כמעט אף פעם אל הקונסנזוס והמשיך לדבוק בעמדותיו, גם אחרי 1967, בעניין הפלסטיני, כאשר מעטים מאוד דיברו על כך.

תגיות: